נקודה מהזוהר לפרשת אחרי מות

כבר הבאנו בעבר דוגמאות שבהם דווקא הגישה הפנימית של הזוהר מתרצת קושיות בפשט הכתוב בצורה ישירה ופחות "דרשנית" מאשר מקורות אחרים. בפרשת אחרי מות ישנה דוגמא ל"שאלה אמונית" בוערת שעולה מין הכתוב ותשובה די מסעירה לשאלה.
הפסוק אומר בתחילת פרשת עבודת יום הכיפורים- "... דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש מבית לפרכת אל פני הכפרת אשר על הארן ולא ימות כי בענן אראה על הכפרת".

שואל על זה רבי אבא בזוהר- "מאי רצונו בזה, הרי הכהן לא רואה את השכינה בזמן שהוא נכנס...". מדוע יש צורך בענן, הרי הכהן לא רואה את השכינה כשהוא נכנס! ברור שאף אחד לא יכול לראות את השכינה, כולל לא הכהן הגדול שנכנס לקודש הקודשים ולכן מדוע זה בעצם מסוכן להיכנס לקודש הקודשים? רש"י במקום אומר ש"גילוי שכינתי שם תמיד..." ולכן ראוי להיזהר, אולם לא ברור מדבריו מה כוונת המילים "כי בענן אראה על הכפורת", עד שהוא צריך להביא מדרש כדי להסביר את נושא הענן.

רבי אבא עונה תשובה שונה וחדשנית על שאלה זו- "אלא הענן היה יורד על הכפורת, והיו מתעוררים כנפי הכרובים ומקישים זה בזה ואומרים שירה... וקולם היה שומע הכהן במקדש ונתן הקטורת במקומה וכיוון מה שכיוון כדי שהכל יתברך, ומנין שקולם נשמע? כי כתוב בנביא, ואשמע את הקול...".

רבי אבא מספר לנו שבזמן ירידת השכינה לכרובים הם היו "מוחאים כפיים", ושרים (בזוהר מפורט איזה שיר הם היו שרים), וזהו גילוי השכינה שבגללו היה צריך הכהן להיזהר ולא להיכנס לקודש תמיד, "כי אם בזאת". ושמיעת קול השכינה וכליה הוא דבר שיתכן, כי הנביא שמע את הקול...